המדריך לבריאות
חשיבותה של מערכת העיכול לבריאות הכללית
אולי מערכת העיכול ותפקידיה לא יהיו הנושא החם במפגשים חברתיים, אך למערכת זו תפקיד מרכזי לבריאות האדם. בהרבה היבטים היא המערכת החשובה ביותר בגוף, למרות שאנחנו כמובן צריכים את כל המערכות כדי לשמור על בריאות אופטימלית.
אחד מתוך שלושה אנשים בארצות הברית סובל מבעיות עיכול וניתן לשער שהמצב בישראל דומה. רוב בעיות העיכול הן בעיות פונקציונליות. כלומר, בבדיקות וצילומים לא ניתן לראות בעיות מבניות או דלקות במערכת, אלא הבעיה נובעת משיבוש בתפקוד המערכת – דבר אשר (עדיין) לא ניתן לראות או לכמת בבדיקות מעבדה רגילות.
עקב משמעותה המרכזית של מערכת זו לבריאות הכללית, שיקומה מהווה חלק מרכזי בטיפול ב'שיטת צופיה'.
במאמר זה ארחיב על המערכת החשובה הזו.
מערכת העיכול מורכבת מצינור ארוך שמחבר בין הפה לפי הטבעת. תוכן הצינור נשאר "מחוץ לגוף" עד שהוא עובר עיכול ו/או ספיגה לזרם הדם. צינור זה מחולק לאזורים שונים עם תפקידים שונים (נפרט עליהם בהמשך), אך לפני כן אני רוצה להציג לכם את המאפיינים והתפקידים החשובים של המערכת כיחידה שלמה:
1. הפרדה בין טוב לרע:
מערכת העיכול, כשמה כן היא, אחראית על עיכול המזון. משמעותו של הדבר היא שמערכת העיכול צריכה להפריד בין "הדברים הטובים" (המרכיבים באוכל שצריכים לעבור פירוק וספיגה לפנים הגוף) לבין "הדברים הרעים" (המרכיבים שאמורים להישאר בצינור ולצאת עם הצואה).
2. ספיגה מבוקרת של "הדברים הטובים":
האוכל שאנחנו אוכלים צריך לספק לגוף את כל מה שהוא צריך כדי לחדש תאים, להפיק אנרגיה, לתקן נזקים ולשמור על הבריאות. בין החומרים האלה נמצאים פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון ועוד. את "החומרים הטובים" האלה, מערכת העיכול צריכה למצות מתוך האוכל שנכנס לפה , על ידי הפרדה שלהם ממרכיבים ממרכיבים מזיקים (למשל רעלנים כמו חומרים משמרים, שאריות חומרי הדברה וכו').
כדי להבטיח שרק "הדברים הטובים" ייספגו קיימים מנגנונים רבים (ושונים) שסופגים בצורה מכוונת ומבוקרת חומרים מסוימים לגוף. עם זאת, ברגע שכמות הרעלים הנמצאים במערכת העיכול גדולה מדי, או צורתם הכימית דומה מדי "לחומר טוב", הרעלים ימצאו את דרכם אל תוך הגוף.
לכן, תזונה בריאה ונקייה היא חשובה ביותר כי היא מקלה על תהליך זה מכיוון שהיא מכילה הרבה יותר "דברים טובים" מאשר "דברים רעים". בנוסף לכך, איכות החומרים חשובה, הרבה יותר מאשר הכמות.
במערכת העיכול של כל אחד מאתנו חיים בין 1 עד 2 ק"ג של חיידקים ידידותיים אשר תורמים לנו פי 100 יותר גנים מאשר הגנים האנושיים שיש בנו
3. מחסום פיזי למניעת פלישה של חומרים לא רצויים אל תוך הגוף
דפנות הצינור של מערכת העיכול מורכבים משכבה אחת (בלבד!) של תאים המהווים את המחסום היחידי לכל החומרים שלא אמורים להיספג לזרם הדם. שטח הפנים של שיכבה זו, כאשר מחברים ומשטיחים את כל החלקים שלה, מצטבר לגודל של מגרש טניס. כל "חור" מיקרוסקופי שנוצר במגרש הזה מאפשר פלישה של מחוללי מחלה, רעלים וחומרים לא רצויים (או לא מעוכלים) אל תוך זרם הדם, ושם הם גורמים לבעיות שיכולות להשפיע על כל הגוף.
מעי דליף:
זהו שם של מחלה שמתאפיינת בכך שהמחסום שמייצרת מערכת העיכול נפגע, וכמות גדולה יחסית של "חומרים רעים" מצליחים להיכנס לגוף, שם הם גורמים לבעיות רבות ומגוונות. במצב תקין דפנות התאים העוטפים את המעי הדק מחוברים אחד לשני ע"י מנגנון שדומה לבורג שמחבר בין שתי לוחות עץ ומהדק אותם יחד. במצב תקין הבורג אמור להיות "מהודק עד הסוף" כדי לא להשאיר שום מרווח דרכו "חומרים רעים" יכולים לפלוש אל תוך הגוף. ברגע שהברגים המחברים בין דפנות התא לא מספיק "מהודקים" נוצרת בעיה.
שמו של החלבון שאחראי על "הידוק הברגים" נקרא זונולין (zonulin) – אותו נרצה לבדוק כדי להבין האם קיים מעי דליף או לא.
4. האדם כסופר-אורגניזם:
מוכנים להפתעה? במערכת העיכול של כל אחד מאתנו חיים בין קילוגרם אחד עד שניים (!) של חיידקים טובים העוזרים בעיכול המזון, מייצרים ויטמינים עבורנו ומשפיעים על מערכת העצבים, על המוח, על חילוף החומרים, על אגירת שומנים ועוד. למעשה, בתוך מערכת העיכול, על העור ועל הריריות של כל אחד מאתנו חיים יותר חיידקים מכמות התאים שיש לנו בגוף (ועוד יותר נגיפים ידידותיים). חיידקים אלו תורמים פי 100 יותר גנים מאשר הגנים האנושיים שיש לנו. המחקרים העדכניים ביותר מהעשור האחרון מצביעים על כך שכל אחד מאתנו הוא בעצם סופר-אורגניזם הכולל לא רק את התאים האנושיים (עם הגנים האנושיים), אלא גם את כל החיידקים והנגיפים (והגנים שלהם). כל העובדות מעידות על כך שאי אפשר להפריד בינינו.
5. תפקידם של החיידקים הטובים:
אוכלוסיית החיידקים הטובים מורכבת מיותר מ-1,000 סוגים שונים. הרכב החיידקים ייחודי לכל אחד ואחת מאתנו. למעשה, הוא יותר ייחודי מאשר טביעת האצבע שלנו. כאשר האיזון בין החיידקים נפגע, מחלות רבות נוצרות – לא רק במערכת העיכול אלא בגוף כולו. השפעתם הרבה של החיידקים על גופינו היא הנושא החם ביותר כרגע במדע בתחום הביולוגיה והרפואה. מחלות שאנחנו כבר יודעים שהן מושפעות או נגרמות מהפרעת האיזון בין הסוגים השונים של החיידקים הן: קרוהן, קוליטיס, מעי רגיש, צרבות (ריפלוקס), בעיות עיכול נוספות, טרשת נפוצה, מחלות אוטו-אימוניות נוספות, דיכאון וחרדות, סוכרת, השמנת יתר, אלרגיות, אוטיזם ועוד. להחזיר איזון בין החיידקים השונים במעיים הוא חלק הכרחי בטיפול של מחלות אלו.
כל מחלה מתחילה במעיים.
היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית
החלקים השונים של מערכת העיכול ותפקידיהם
החלקים השונים של מערכת העיכול הם הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק והמעי הגס. גם הלבלב, הכבד, כיס המרה והפרשותיהם מהווים חלק מהותי ממערכת העיכול. לכל חלק יש תפקיד משלו. היכולת של כל חלק לבצע את תפקידו בצורה מלאה ויעילה תלויה (בין היתר) ב-pH מסוים, המשתנה מחלק לחלק.
1. הפה
בתוך הפה האוכל עובר פירוק מכני ראשוני דרך הלעיסה. בנוסף, עמילן (הנמצא בעיקר בדגנים וירקות פחמימתיים) עובר את רוב הפירוק שלו ע"י אנזים בשם פטיאלין (Ptyalin) הנמצא ברוק. לכן, חשוב ביותר ללעוס כל ביס היטב – בעדיפות לפחות 20 פעמים! האנזים פטיאלין יכול לעבוד אך ורק כאשר ה-pH בתוך הפה הוא ניטרלי או מעט בסיסי (7 עד 7.4), לכן זהו ה-pH שאמור להיות בפה. ברגע שה-pH יורד מתחת ל-7 והופך לחומצי, האנזים מפסיק לעבוד ועמילן לא עובר עיכול מלא. מדידת ה-pH בפה נותן אינדיקציה טובה למצב הבריאותי הכללי של האדם.
טיפ: תקנו נייר למדידת ה-pH ותמדדו את ה-pH בפה שלכם. אם הוא מתחת ל-7 אני ממליצה בחום להגיע לטיפול.
2. הקיבה
אל תוך הקיבה הגוף מפריש את מיצי הקיבה המורכבים בעיקר מחומצה מלחית, ריר ואנזימים שמעכלים חלבון. המזון עובר לקיבה מהפה דרך הוושט, שם הוא עובר המשך פירוק מכני. ה-pH בקיבה חומצי מאוד ואמור להיות סביב הערך 2 (בקיבה ריקה). חומציות זו הכרחית לפעילותם של האנזימים שמעכלים חלבונים. כאשר עיכול החלבונים לא מתרחש כרצוי עקב תת-חומציות בקיבה (לדוגמא עקב נטילה של נוגדי חומצה), החלבונים הלא-מעוכלים נרקבים בהמשך המעבר במערכת העיכול ומייצרים חומרים רעילים מאוד. סימן לחלבונים לא-מעוכלים הוא ריח רע של הצואה או של הגזים.
חומציות הקיבה מספיק חזקה כדי לעכל תאים רגילים. הסיבה שהיא לא מעכלת גם את דפנות הקיבה, היא שתאי הקיבה עטופים בריר שמונע זאת. כאשר יכולת הריר להגן על דפנות הקיבה יורדת, נוצר בשלב הראשון גסטריטיס (דלקת בקיבה) ובשלבים מאוחרים יותר מתפתחים כיבי קיבה (אולקוס). גורמים המפריעים ליכולת הקיבה להגן על עצמה מפני עיכול הם: סטרס, נטילת משככי כאב לא סטרואידליים (אופטלגין, איבופרופן, אקמול וכו'), נטילת תרופות המכילות קורטיזון ונוכחות של חיידק בשם הליקובקטר פילורי.
אחד התפקידים של חומציות הקיבה היא להרוג את מרבית החיידקים מחוללי המחלה המגיעים עם המזון (רק כאשר נמצאים שם יותר מדי מהם כמו לדוגמא במזון מקולקל הקיבה לא מספיקה למלא את תפקידה ובהמשך חיידקים אלה גורמים לתופעה של קלקול קיבה). אולם, יש כמה חיידקים ששורדים את חומציות הקיבה, לדוגמה הליקובקטר פילורי.
מידע חשוב נוסף, בעובדה שבאותו התהליך בו תאי הקיבה מייצרים חומצה לקיבה, נוצר גם בסיס חזק שנשפך לזרם הדם. בסיס זה חשוב מאוד למניעת חומציות יתר בזרם הדם וברקמות הגוף. זו סיבה נוספת למה תרופות נוגדות חומצה יכולות לגרום לנזק רב בכל הגוף.
3. המעי הדק
אורכו של המעי הדק הוא כשבעה מטרים ובו מתרחשת רוב הספיגה. ה-pH במעי הדק בסיסי מאוד ונע בין 11 ל-13. ברגע שחיישנים בתריסריון (החלק הראשון של המעי הדק) מזהים חומציות ו/או שומנים, הם מאותתים ללבלב ולכיס המרה להפריש את מיציהם. לפי כמות השומן, כיס המרה מפריש מיצי מרה (שנוצרו בכבד ואוחסנו בכיס המרה). מיצי המרה מעכלים את השומנים והופכים אותם לצורתם הנספגת. הלבלב מפריש מצד אחד אנזימים שונים שממשיכים את עיכול הפחמימות, החלבונים והשומנים, כך שהם יכולים להיספג. מצד שני הוא מפריש כמויות גדולות של בסיס כדי ש"דייסת המזון" המגיעה מהקיבה החומצית תהפוך לבסיסית ותאפשר לאנזימים לפעול. במהלך המעבר במעי הדק ובעזרת סוגי החיידקים הטובים החיים במעי הדק (בעיקר אנטרוקוקים ולקטובצילים), "דייסת המזון" הופכת שוב לחומצית יותר ויותר.
למרות שכמויות קטנות גם נספגות בפה, בקיבה ובמעי הגס, מרבית הפחמימות, החלבונים והשומן, כמו כן רוב הוויטמינים, מינרלים, יסודות קורט, פלבונואידים, נוגדי-חמצון וכו', נספגים במעי הדק.
עוד מילה אחרונה על הספיגה: עקב העובדה שאחד התפקידים של מערכת העיכול הוא הפרדה בין "טוב" ל"רע", הספיגה צריכה להיות מבוקרת. לכן, מרכיבי המזון "הטובים" עוברים פירוק ע"י אנזימים שונים לחלקיקים מזעריים שנספגים קודם כל אל תוך התאים המהווים את דפנות המעיים (תאי אפיתל). בתוך תאי האפיתל חלק מהחומרים עובר שינויים נוספים ורק אז הם יכולים להיספג לזרם הדם.
צרבות/ריפלוקס וגסטריטיס/כיב קיבה:
קיימים גורמים שונים לתופעת הצרבת, נקראת גם ריפלוקס, אך אחד הגורמים הנפוצים ביותר הוא שגשוג יתר של קנדידה בחלק העליון של המעי הדק. הקנדידה אוהבת סוכרים ופחמימות כמקור לתזונה. עיכול הפחמימות ע"י הקנדידה גורמת לשחרור של גזים העולים דרך הקיבה לוושט ויוצאים דרך הפה. עליית הגזים מאפשרת גם לחומצת הקיבה לעלות לוושט שרגילה ל-pH ניטרלי כמו שקיים בפה. חומציות הקיבה מעכלת את דפנות הוושט, מה שגורם לדלקת בוושט התחתונה ולהרגשה המוכרת של הצרבת. טיפול מוצלח בקנדידה יכול לפתור את הבעיה בזמן קצר.
מילה קצרה על "חומציות יתר בקיבה": אין כזה דבר כמו חומציות יתר בקיבה. למעשה, הקיבה צריכה להיות הכי חומצית שהיא יכולה כדי שחלבונים יעברו עיכול מלא ולא יהפכו לרעילים בהמשך. לכן, הבעיה היא אף פעם לא בחומציות עצמה. הבעיה מתחילה כאשר תאי הקיבה מאבדים את יכולם להגן על עצמם וגורמים לגסטריטיס או לכיב קיבה, או כאשר החומציות עולה אל תוך הוושט שלא בנויה להתמודד איתה. לכן, הורדת החומציות בקיבה בעזרת תרופות לא מהווה פתרון פונקציונלי שפוגע בשורש הבעיה, אלא גורמת לבעיות בריאות אחרות. טיפול נכון צירך להתמקד בסיבה למה תאי הקיבה לא יכולים להגן על עצמם או למה החומציות עולה אל תוך הוושט.
4. המעי הגס
אורכו של המעי הגס הוא בערך מטר וחצי ושני התפקידים העיקריים שלו הם ספיגה של מים (וכמה נוטריינטים חשובים נוספים) ואחסון של הצואה עד שקיימת אפשרות נוחה להתפנות. בתהליך הנקרא פריסטלטיקה, הצואה נדחפת באיטיות לאורך המעי הגס לכיוון פי הטבעת. לקראת סוף המעבר במעי הגס הצואה אמורה להיות מעט חומצית, כלומר עם pH שנע סביב 6.5. צואה בסיסית מדי היא סימן לריקבון של חלבונים והיא מקושרת לסיכון מוגבר לחלות בסרטן מעי הגס וסרטן השד. הרכב נכון וכמות מספקת של חיידקים טובים, הם הכרחיים למעי גס בריא ומתפקד.
עצירות:
אחד התפקידים של המעי הגס הוא אחסון הצואה עד שתהיה לנו הזדמנות להתפנות. עם זאת, חשוב להתפנות לפחות פעם אחת כל יום – לא יותר משלוש יציאות, אך גם לא פחות מפעם ביום. עצירות מתארת מצב בו אין יציאה כל יום, אלא רק כל יומיים או שלושה, לעתים אפילו רק פעם בשבוע.
למה עצירות היא בעייתית? אחד מתפקידי הצואה הוא להפריש רעלים מהגוף. במקביל, קיים תהליך שנקרא "מעגל אנטרו-הפטי" (מעגל בין מערכת העיכול והכבד), בו נספגים חומרים מסויימים מהמעי הגס ומועברים ישירות לכבד. תהליך זה מיועד למחזור חומרים, כמו מיצי מרה, אך כאשר הצואה שוהה יותר מדי זמן במערכת העיכול, גם חומרים אחרים נספגים בחזרה – וביניהם גם רעלנים. ככל שיותר זמן עובר בין יציאה ליציאה, יותר רעלנים נספגים בחזרה – מה שמצד אחד מקשה על הכבד שצריך לנטרל את הרעלנים מחדש, ומצד שני מגביר את הסיכוי להצטברות הרעלנים בתוך הגוף.
שלשול:
הבעיה בשלשול הפוכה בדיוק מזאת של העצירות: המעבר של הצואה במעיים כל כך מהירה שמים (וחומרים מזינים אחרים) לא נספגים כראוי, מה שגורם לצואה להפוך לנוזלית ומגביר את הדחף להתפנות. מבחינה טבעית, הגוף גורם לשלשול ברגע שהוא מגלה חומרים מזיקים במערכת העיכול, כמו חיידקים מחוללי מחלה או מזון מקולקל, כדי להיפטר מאותם חומרים במהירות. חוץ מאשר במקרים חמורים מאוד, לא כדאי להתערב בתהליך זה ולעצור את השלשול. שלשול כרוני, לעומת זאת, הוא בעיה אחרת. ייתכן שגם הוא נגרם ממזון שהגוף מזהה כמזיק, אך ייתכן שמדובר באוכל "רגיל" שהגוף פיתח נגדו רגישות. סיבות נוספות הן אי-סבילות להיסטמין או יותר מדי ויטמין C ו/או מגנזיום במערכת העיכול. לאורך זמן, שלשול כרוני גורם לאיבוד של חומרים מזינים חשובים וכתוצאה לחסרים תזונתיים.
הכתבה הבאה במדריך לבריאות:
חשיבותה של תזונה בריאה
פשוטו כמשמעו: "We are what we eat".
אי פעם שאלתם את עצמכם ממה אנחנו עשויים? ממה אמא "בונה" תינוקת בתוכה? איך ילד גדל? בכתבה תכירו את שתי הסיבות העיקריות לחשיבותה המרבית של תזונה נכונה לבריאותנו.
