המדריך לבריאות
הספקטרום בין בריאות לחולי
במהלך השנים הגיעו אליי לקליניקה הרבה מטופלים שהתחילו את הסיפור שלהם כך: "תמיד הייתי בריא לגמרי… ואז פתאום חליתי!"
לרוב זו גם התחושה שמתקבלת אצלנו: הכל טוב עד שפתאום כבר לא.
זאת תחושה שגויה, כי היא מתבססת בעיקרה על האשלייה שבריאות וחולי הם שני מצבים נפרדים ולא ממש קשורים. אולם, המציאות היא שבריאות וחולי הם שני הקצוות של ספקטרום שמתחיל בבריאות מוחלטת ונגמר במחלה סופנית. ביניהם קיימים אין ספור מצבי ביניים.
בריאות וחולי הם שני הקצוות של ספקטרום שמתחיל בבריאות מוחלטת ונגמר במחלה סופנית וביניהם אין ספור מצבי ביניים
איך זה ייתכן שאנחנו מרגישים חולים "פתאום"?
לפני שנוכל לענות על השאלה נצטרך להסתכל בצורה מעמיקה יותר על הספקטרום בין בריאות לחולי. הוא מתחלק בעצם לשלושה אזורים שונים:
הקצה הימני של הספקטרום מייצג בריאות מקסימלית, כלומר מצב בו הגוף בריא ונקי לחלוטין (הגדרה מעמיקה יותר תמצאו כאן). צמוד לנקודת קצה זו יש אזור בו הגוף עדיין שומר על בריאותו ומצליח להתמודד עם כל גורמי הסטרס שמכבידים עליו (בין אם מדובר בסטרס נפשי כמו פחד, סטרס מבני כמו ישיבה מרובה, או סטרס ביוכימי כמו חשיפה לרעלים). חלק זה של הטווח מקביל לבריאות האופטימלית כפי שהוגדרה בכתבה הקודמת. במילים של עקרון החבית המלאה, אזור זה מקביל למצב בו נכנסים גורמים שליליים לחבית, אך הקצב בו הגוף מפנה אותם גדול או שווה לקצב בו גורמי הסטרס נכנסים.
בקצה השני של הספקטרום עומד המוות שבימינו כמעט תמיד קדמה לו במחלה סופנית, למרות שעדיין יש בודדים שמתים בשיבה טובה. צמוד לקצה זה יש אזור (שיכול להיות צר יותר או פחות) בו אנחנו חד משמעית חולים: יש לנו סימפטומים ברורים ובדרך כלל הם מורידים לנו את החיוניות ואת איכות החיים. שלב זה מקביל לחבית שהתמלאה והתחילה לנזול.
אולם, האזור הגדול ביותר נמצא באמצע. בטווח זה, הגוף כבר לא מצליח להתמודד בצורה מלאה עם גורמי הסטרס המכבידים עליו. בצד הימני של האזור, הנזקים הנגרמים הם מזעריים, אך ככל שהגוף נמצא בטווח הזה במשך זמן רב יותר, הנזק המצטבר גדל. אם נשתמש שוב בטרמינולוגיה של עקרון החבית המלאה: זהו השלב בו נכנסים לחבית גורמים שליליים בקצב גדול יותר ממה שהגוף מספיק לפנות. כלומר, לאט לאט החבית מתמלאת, עד שבסופו של דבר היא מתחילה לנזול.
במידה מסויימת אפשר כמובן לנוע קדימה ואחורה על הציר, אך מטבע הדברים אנחנו מתחילים את דרכנו בחיים אלה איפשהו בצד הימני של הספקטרום ומתקדמים שמאלה ככל שאנחנו מתבגרים.
בעיה: רוב הספקטרום מרגיש כמעט אותו הדבר
למעשה, עד השלב של המחלה הברורה אין הבדל גדול בין האזור של הבריאות האופטימלית לבין האזור האמצעי. ככל שמתקדמים על הציר שמאלה יש קצת פחות חיוניות, אולי יותר עייפות, אולי "פחות כושר" וכן הלאה. בקיצור, דברים שלרוב לא מספיק ברורים (או לא מספיק מציקים לנו) כדי שבכלל נשים לב אליהם.
רק כאשר נעבור את הגבול בין האזור האמצעי לשלב של המחלה זה "פתאום" מאוד מורגש לנו.
אולם, המחלה עצמה לא הופיעה פתאום. בדומה לקרחון שרוב המסה שלו נסתרת מתחת לפני המים, גם רוב התהליכים של התפתחות מחלה מתרחשים בלי שנהיה מודעים להם, מכיוון שעדיין אין לנו סימפטומים. ברגע שסימפטומים ברורים מופיעים, המחלה כבר הגיעה לשלב מתקדם יחסית.
איך נדע איפה אנחנו ממוקמים על ספקטרום הבריאות?
בטח תסכימו איתי שזה הבדל גדול האם אנחנו נמצאים מרחק קטן מבריאות מקסימלית או שאנחנו מתקרבים למחלה סופנית. אבל אם הכל מרגיש "די אותו הדבר" איך נוכל לדעת איפה אנחנו נמצאים?
"בשביל זה עושים בדיקות דם!", אתם אולי חושבים כעת.
עקרונית זו תשובה נכונה. בפועל, בדיקות דם (ובדיקות רפואיות אחרות) מספקות לנו מידע מוגבל ולעתים קרובות ניתן להבחין בשינויים במדדים רק אחרי שכבר הופיעו סימפטומים – כלומר, אחרי שהמחלה כבר נמצאת בשלב מתקדם.
בנוסף, עקב העובדה שמצב של חולי עם סימפטומים ברורים הוא המצב הקל ביותר לזיהוי והגדרה, רוב הבדיקות הרפואיות מתייחסות לחולי כנקודת ייחוס ולא לבריאות. במילים אחרות: בדיקות אלה טובות יותר כדי לזהות מצבי חולי מאשר מצבי בריאות.
עם זאת, טכנולוגיות חדשות מתפתחות כל הזמן, וככל שהבדיקה חדשנית ומתקדמת יותר המידע שהיא מספקת מדויק ורלוונטי יותר. למעשה, ברחבי העולם פותחו הרבה בדיקות פונקציונליות מצויינות שעוזרות לנו להעריך טוב יותר את מצב הבריאות של הגוף. למרבה הצער, בדיקות אלה לרוב לא נמצאות בסל הבריאות ויש לשלם עליהן באופן פרטי. עם זאת, יש מקרים בהם התועלת מצדיקה את העלות ואני ממליצה על בדיקות ספציפיות שנשלחות למעבדות בגרמניה ובארצות הברית.
בדיקות כאלה אומנם מספקות לנו מידע טוב יותר, אך צריך לציין שעדיין מדובר במידע חלקי. מסיבה זו, תהליך האבחון של שיטת צופיה משלב טכניקות אבחון נוספות, בראשן הקינסיולוגיה היישומית,כדי לקבל תמונה מלאה יותר.
אולם, על-מנת למנוע מחלות ולהישאר בטווח הבריאות, כדאי לשמור על הרגלי חיים בריאים ולעזור לגוף לתקן ולשקם את עצמו. כדי לעשות זאת, צריך לדעת מה גורם לגוף לחלות.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה הבאה במדריך לבריאות: "איך חולי מתפתח".
הכתבה הבאה במדריך לבריאות:
איך חולי מתפתח?
ברוב המקרים, חולי מתפתח ברמת התא. כשהתאים בריאים, הם מסוגלים לווסת את עצמם ואת כל מערכות הגוף. רק כשיותר מדי תאים חולים, גם הגוף חולה – אך אפשר למנוע זאת.
אנלוגיית המדינה המשגשגת עוזרת להבין איך נוכל לשמור על תאים בריאים לאורך החיים.
