המדריך לבריאות
בריאות אופטמלית
מול בריאות מקסימלית
השאלה מהי בריאות היא שאלה שהעסיקה כבר הרבה אנשים חכמים. בהתאם, יש הגדרות שונות רבות, כמו לדוגמה ההגדרה הבאה של ארגון הבריאות העולמי הנחשבת לאחת ההגדרות הטובות ביותר:
"בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק היעדר מחלה". ארגון הבריאות העולמי, WHO
אולם, יש כמה דברים שמפריעים לי גם לגבי הגדרה זו. אדם שנולד לדוגמה עם פיגור או עם בעיה גנטית לא יכול להיות בריא לעולם? למה בעצם לא? אנשים כאלה אכן צריכים להתמודד עם קשיים, אך פגשתי בחיי אנשים מקטגוריה זו ושהיו יותר "בריאים" ומאושרים מאשר אנשים אחרים שנולדו בלי מגבלות כלל וגם "לא סבלו מאף מחלה".
חשוב לי לציין את "המובן מאליו": בסופו של דבר, אף אחד מאתנו לא יצא מכאן בחיים. לכן, לפי דעתי, המטרה של כל אחד מאתנו לא אמורה להיות לברוח מהמוות, אלא לחיות במצב של כמה שיותר אושר, שמחה ורוגע, במצב של היעדר כאבים (או לחלופין התמודדות נכונה עם כאבים?) וכו' עד שנגיע לנקודה הבלתי-הפיכה שכולנו נגיע אליה בסופו של דבר.
על בסיס המחשבות הללו פיתחתי את הגדרה לבריאות של שיטת צופיה שמבדילה בין שני מצבים שונים:
בריאות מקסימלית ובריאות אופטימלית.
מה הבדל ביניהם?
בריאות מקסימלית
לפי משולש הבריאות של ג'ורג' גודהארט ישנם שלושה מישורים המשפיעים על בריאות האדם ורווחתו:
בריאות מקסימלית דורשת תפקוד מלא של שלושת המישורים:
המישור המבני כולל את מערכת השלד (עצמות, עמוד השדרה וגולגולת), את השרירים ואת הפאשיה. תפקוד מלא מתבטא בתנועתיות מלאה ללא כאבים כלל ויציבה מאוזנת.
המישור הביוכימי מתייחס לכל התהליכים המתרחשים בתוך הגוף ברמת התא, האיברים והמערכות ובתפקוד מלא כל אחד ממיליוני התהליכים האלה מתרחש בצורה מלאה ויעילה.
המישור הנפשי כולל את הנפש והנשמה ותפקוד מלא מתבטא במצב רוח "תקין" ורגוע, ללא חרדות, פחדים או דיכאון היוצאים מן הכלל.
במילים אחרות, מי שנולד עם פלאטפוס או עקמת, או עם נטייה לחרדות, כבר לא נמצא בבריאות מקסימלית ובדרך כלל גם לא יוכל להגיע לשם. למעשה, רובינו לא נולדים בבריאות מקסימלית.
לכן, בריאות מקסימלית היא בעצם רק רעיון שלא באמת ניתן להשיג.
מה שכן ניתן להשיג זה מה שאני קוראת לו בריאות אופטימלית.
בריאות אופטימלית
כדי להקדים את המאוחר: בריאות אופטימלית היא הבריאות הטובה ביותר שכל אחד מאיתנו יכול להשיג – בהתאם לגנטיקה ולהיסטוריה הרפואית שלו.
מה זאת אומרת בפועל?
לגוף יש יכולת מסוימת שמאפשרת לו לפצות על רמה מסוימת חוסר תפקוד, כך שבכלל לא נשים לב שהוא קיים.
זוכרים את עקרון החבית המלאה (עקרון מס' 5)? בקצרה עקרון זה משווה לחבית את אותה יכולת של הגוף לפצות על חוסר תפקוד. התפקוד הלקוי יכול לנבוע מצד אחד מהגנטיקה איתה נולדנו, ומצד שני הוא תלוי בכמות הגורמים שליליים (לדוגמה חשיפה לרעלנים) אליהם אנחנו נחשפים. אותם גורמים שליליים (אפשר לקרוא להם גם "גורמי סטרס") נכנסים לחבית ועם הזמן ממלאים אותה, בעוד שהגוף עובד ללא הספקה כדי שוב לרוקן אותה.
ככל שהחבית לא מלאה לגמרי הגוף לא מפתח סימפטומים – כלומר, אנחנו לא מרגישים את חוסר התפקוד למרות שהוא קיים. רק כאשר החבית מלאה ומתחילה לנזול אנחנו מתחילים להרגיש את הבעיה.
נחזור רגע לדוגמה של הפלאטפוס: העובדה שקיים פלאטפוס אומר שאין תפקוד מלא של השרירים, הפאשיה והעצמות ברגליים וכבר אין בריאות מקסימלית.
עם זאת, אפשר לחיות עם פלאטפוס אבל בלי כאבים – וזאת הבריאות האופטימלית במקרה הזה.
אולם, ברוב המקרים נצטרך לעבוד קצת כדי לשמור על הבריאות האופטימלית. הפלאטפוס כביכול ממלא חלק מהחבית (האם מעט או הרבה תלוי בכל מיני גורמים נוספים) והגוף מנסה לנטרל את ההשפעה – ואנחנו יכולים (ואפילו צריכים) לעזור לו עם זה! לדוגמה, אפשר ללכת עם מדרסים מתאימים, לעשות טיפולי מגע לשיקום השרירים והפאשיה וכו'.
הפלאטפוס הוא דוגמה של חוסר תפקוד במישור המבני, אבל אותו הדבר נכון גם לגבי שני המישורים האחרים. נטייה לדיכאון גם היא כביכול ממלאת את החבית ואפשר לעזור לשמור על בריאות אופטימלית ע"י טיפולים פסיכולוגיים או איזון של הביוכימיה במוח. דוגמה מהמישור הביוכימי היא חוסר יעילות גנטית בייצור האנרגיה התאית, דבר שבמקרה של חבית מלאה מוביל לעייפות. אפשר למנוע זאת ע"י תוספים וצמחי מרפא אשר תומכים בייצור האנרגיה.
חשוב לציין שכל דבר שעושים כדי לעזור לגוף לרוקן את החבית (בעיקר תהליכי ניקוי למינהם) עוזר בעקיפין גם לכל בעיה "שממלאת את החבית" – גם אם במבט ראשון היא לא נראית קשורה בכלל.
לסיכום, ההבדל הגדול בין בריאות מקסימלית לבריאות אופטימלית הוא שבריאות מקסימלית מתארת מצב מושלם שלא ריאלי כמעט לאף אחד. בריאות אופטימלית, לעומת זאת, משקפת את המצב הבריאותי האינדיבידואלי הטוב ביותר לכל אחד מאתנו. מצב זה משתנה בהתאם לגנטיקה, להיסטוריה הרפואית והאישית – וגם בהתאם לבחירות (בתקווה מושכלות) שאנחנו מקבלים לגבי אורח חיים, תזונה ושמירה על הגוף.
המטרה של הטיפולים בשיטת צופיה היא לשמור על או להגיע לבריאות האופטימלית.
בריאות אופטימלית משקפת את המצב הבריאותי הטוב ביותר בהתאם לגנטיקה, להיסטוריה הרפואית והאישית, והבחירות שאנחנו מקבלים לגבי אורח חיים ותזונה.
לפני שנסיים אני רוצה לציין עוד דבר חשוב:
העדר של סימפטומים לא אומר שהחבית שלנו ריקה. למעשה, מצב של חבית ריקה לחלוטין הוא לא ממש ריאלי – בדומה לבריאות מקסימלית.
כלומר, גם בהעדר סימפטומים מתרחשים תהליכי מחלה בתוך הגוף, אנחנו פשוט לא מרגישים את זה – ואם החבית לא תתמלא ותתחיל לנזול גם אף פעם לא נרגיש את זה. עם זאת, בריאות אופטימלית לא מקבילה להעדר סימפטומים, אלא לחבית כמה שיותר ריקה!
במאמר הבא ניכנס בצורה מעמיקה יותר להבדלים בין בריאות, העדר סימפטומים וחולי:
הכתבה הבאה במדריך לבריאות:
הספקטרום בין בריאות לחולי
לפי שיטת צופיה בריאות וחולי הם לא שני מצבים נפרדים, אלא שני קצוות מספקטרום רחב אשר מתחיל בבריאות מוחלטת ונגמר במחלה סופנית ומוות – עם הרבה מצבי ביניים באמצע.
תגלו הסתכלות חדשה על המושגים בריאות וחולי.
